נעלם וחוזר, מגיח מנבכיה המוזרים של הרשת האינטרנטית. חוזר ומנסה להעלות את סבך מחשבותיי לפני השטח. בלוג חדש. התחלה חדשה?
ייתכן.
אמצע של דרך כלשהי - זה בטוח.
אהיה כנה, כוס התה שלי בכל הקשור לכתיבה הייתה מאז ומתמיד שירה. מין כלשהו, די מוזר, של שירה. משהו מודרני. פוסט מודרני, אולי (עד כמה שאני יכול להיות בטוח למה המונח הזה באמת מתכוון). עם זאת, מאז ומתמיד גם פזלתי לכיוונים אחרים. כתיבה חופשית, "מונולוגית", תמיד משכה את עיניי במידת מה. מה גם שבשנים האחרונות הולך וגובר בי הרצון לשתף אחרים בהשקפות עולמי, בחוויה שלי, במחקר היומי שאני מנהל עם המציאות, בריקוד הטנגו הצמוד (אם אאפשר לעצמי להיות רומנטיקן) שאני רוקד עם היקום.
זהות בעיניי היא חומר שמטבעו אינו מפסיק להתגבש, ולכן אין מנוס מלהכיר בכך שישנה מידה לא מבוטלת של מורכבות בהתמודדות עם השאלה רבת התהילה ועתיקת היומין: "מי אני?".
ההנחה שלי היא שאעשה עם עצמי חסד לא קטן אם אעלה, אולי בפעם הראשונה בחיי, על הכתב, בצורה כנה ובוגרת (עד כמה שמתאפשר), תשובה. משהו כתוב, מנוסח במילים. משהו קונקרטי. משהו שיהיה פחות אבסטרקטי, לשם שינוי, מזרם מחשבות פלסטי, כמעט נוזלי. משהו פחות סוריאליסטי מהרגשה.
יש משהו מרגיע במילים.
טבעוני. הייתי רוצה לחשוב שזאת התחלה די טובה להגדרתי העצמית. חוקר או מתבונן, זהו ללא ספק המונח הבא שקופץ לראשי. תלמיד של היקום, שחקן שח קוסמי, לוחם מיוחד שמשתייך ליחידת ההרמוניה הטראנס-גלקטית. חולמני. שאפתני. חי בסרט.
רגיש, עדין, חזק, מחוספס.
אוהב, מחבק, בוגר, ילד.
רודף צדק. מגלה ארצות. חוצה יבשות.
מאמין.
אני מאמין שדברים אינם מה שהם נראים. אני מתאר לעצמי שזאת אמונה שיכולה להיתפס כתמימה. אולי לעולם לא אדע אם היא נולדה בי מתוך היגיון או מתוך תמימות. מתוך צורך רגשי או מתוך ההבנה שמערכת דטרמיניסטית (אם העולם הוא בכלל כזה) לא יכולה להתקיים בתוך מערכת דטרמיניסטית אחרת.
ובתוך כל המאבק האקיסטנציאליסטי הזה, בתוך הסימפוניה הקיומית המורכבת עד לאין שיעור, יש מידה מסויימת של פשטות. פשטות עדינה ויפה. פשטות רכה. רכה עד כאב. פשטות עצומה. בתוך הג'ונגל הזה, של הבטון והאנשים והריחות והטעמים, בין כל העצים והחיות וצמחי הפרא, יש איזה ניצן של פרח, עלי כותרת שנפתחים לאט.
בתוך כל המאבק הזה אני מניח שאני גם סטודנט לרפואה. אולי השימוש במילה "בטוח" יהיה יאה יותר מאשר "מניח", אבל הנקודה היא שאני לא תמיד מסכים עם המערכת. מאז ומתמיד לא תמיד הסכמתי עם המערכת. אז אולי איפשהו בתוכי אני מעדיף להיות יותר מנתח מערכות ביולוגיות, אנליסט של גוף האדם, מאשר סטודנט לרפואה. הייתי רוצה לחשוב על עצמי בתור מי שיביא איזה שינוי למערכת. שינוי מרענן.
מפסקה לפסקה רצף המחשבות שלי הולך ונקטע. אולי זו העייפות שהצטברה לה בימים האחרונים במהלך מרתון לחיפוש דירה, ואולי אני יוצא מריכוז כשיותר מדי מחשבות מציפות אותי. בכל אופן, אני מניח שיהיה זה הולם לחתום את רשמיי להיום ולאחל לעולם ליל מנוחה.
עידן, כדור-הארץ, סוף רישום מספר 1.
